חוק אוויר נקי, אחד החוקים הסביבתיים המשמעותיים והמקיפים ביותר שנחקקו אי פעם בישראל, נכנס היום (א') לתוקף. החוק כולל מערכת שלמה של כללים ותקנות שבאו להגן על האוויר שאנחנו נושמים מפני מזהמים ומחלות. כל מפעל שייכנס תחת כנפי החוק יקבל על עצמו את החוק האירופי בתחום הפליטות. המפעלים יצטרכו להכין דוח מפורט על פעילותם, סוג החומרים שהם פולטים והיקפי הפליטות. חלק מהמפעלים יאולצו להשקיע עשרות מיליוני דולרים כדי לעמוד בסטנדרטים החדשים. החוק מאפשר גם לנקוט הליכים פליליים, עד כדי עונשי מאסר, כנגד מי שייתפס כשהוא מזייף נתונים או חורג מהיתרי הפליטה במכוון, ובמידה שמסכנת את בריאות הציבור.
החוק מחייב את השר להגנת הסביבה להכין תוכנית לאומית להפחתת זיהום אוויר, הכוללת יעדים ‏מדידים ולוחות זמנים. התוכנית דורשת מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים להיערך ליישום החוק, ובין היתר כוללת הקמת מערך ניטור ארצי למדידת זיהום אוויר, יצירת מנגנון רישיונות פליטה לכל מפעל וגוף תעשייתי, הטלת קנסות ועונשי מאסר מחמירים למזהמים העוברים על החוק, סגירת מפעלים שלא יצייתו להוראות צמצום הזיהום וקביעת סטנדרטים סביבתיים מגבילים לסוגי הרכבים והדלקים שיותרו לשימוש בכבישי הארץ
בין הנושאים העיקריים שהמשרד להגנת הסביבה נערך ליישום שלהם, עם פתיחת שנת 2011, הם התרי הפליטה, לפיהם מפעלים בעלי פוטנציאל זיהום אוויר גבוה לא יוכלו לפעול או לקום ללא היתר פליטה מהמשרד. המפעלים נדרשים על פי החוק להגיש את הבקשות לקבלת ההיתר באופן מדורג לפי סקטורים משנת 2011 ועד שנת 2015.

 הסקטור הראשון שנדרש להגיש בקשות להיתר פליטה, עד תחילת מרס השנה, הוא סקטור ייצור ועיבוד מתכות. בשלב הבא יוחל החוק על התעשייה הכימית ומפעלי המזון, ביניהם כמה ששמם נקשר בשנים האחרונות במפגעים סביבתיים. באופן מעט מפתיע, בתי הזיקוק בחיפה ותחנות הכוח של חברת החשמל הושארו לסוף התור.

עם כניסתו של חוק אוויר נקי לתוקף, מצטרפת מדינת ישראל לשורה של מדינות מפותחות ובהן ארצות הברית, גרמניה, יפן ואחרות, אשר הציבו לעצמן יעדים להפחתת זיהום האוויר וחוקקו ‏לשם כך חוקי אוויר נקי. העיקרון המשותף לחוקים אלה הינו איסור על פליטת מזהמים לאוויר ‏מעבר לסף מקסימאלי שנקבע בחוק.


הכל התחיל לפני עשור. עד שנת 2000 מצאה עצמה עמותת אדם טבע ודין נאבקת במפגעי זיהום אוויר נקודתיים בהליכים משפטיים, ונתקלת שוב ושוב בעובדה שלא קיימת בישראל חקיקה המסדירה את נושא האוויר הנקי. ההסדר הקיים – חוק כנוביץ למניעת מפגעים – היה רחב מדי וחלש מדי מכדי להעניק סמכויות קונקרטיות בידי השר להגנת הסביבה.

מעבר לכך, הבעיה נבעה מריבוי הרשויות המוסמכות לטפל בנושאי האוויר: הסמכות הכללית למנוע זיהום אוויר הייתה בידי המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה התמקד בזיהום ‏אוויר מכלי רכב, משרד התשתיות הלאומיות הסדיר את ‏איכות הדלקים, התקציב נתון לאישור משרד האוצר, לרשויות המקומיות סמכויות לטפל במפגעי אוויר ‏בתחומן, והיד עוד נטויה.‏ על כן הוחלט בעמותה לעשות מעשה למען הזכות לנשום אוויר נקי.
בהתבסס על מדינות כמו ארצות הברית, גרמניה ויפן, שהציבו לפני שנים יעדים להפחתת זיהום האוויר וחוקקו חוקים האוסרים על פליטת מזהמים לאוויר ‏מעבר לסף מקסימאלי שנקבע, גיבשו אנשי העמותה הצעת חוק ויצאו איתה לדרך. העבודה המאומצת נמשכה שלוש שנים, ב-2003 הוגשה ההצעה. בשלב ההנחה על שולחן הכנסת כבר חתמו עליה 51 ח"כים.

בדצמבר 2005 עברה הצעת חוק אוויר נקי בקריאה ראשונה. מאז החלו דיונים בין המשרדים השונים, הרשויות המקומיות, חברת החשמל והתאגדות התעשיינים, במטרה לקדם את הליך החקיקה ולהביא לסיום הכנתו של החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית. ביולי 2008, אחרי מחלוקות, עיכובים ודיונים רבים, נחקק חוק אוויר נקי. חוק שנחשב, כאמור, לאחד החוקים הסביבתיים המשמעותיים והמקיפים ביותר שנחקקו כאן אי פעם

 
מעריב